<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ב</h1>
<h2>דף מה.</h2>
פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותם ואין מצוה גדולה כמו פדיון שבויים שהשבוי עומד בסכנת חרב ורעב וערום והמעלים עיניו מפדיונו עובר משום לא תאמץ את לבבך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך ובטל מצות פתוח תפתח את ידך ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך והצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים (ע"פ רמב"ם מתנו"ע פ"ח ה"י ע"ש). מוכיח בפ"ק דב"ב (ג' ב') כי אנשי העיר שגבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להם [דבר] מצוה מוציאין בו את המעות, קנו אבנים וקורות לא ימכרו אותם לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים, אע"פ שהביאו את הלבנים וגזרו את האבנים ופצלו את הקורות והתקינו את הכל לבנין מוכרים הכל לפדיון שבויים בלבד, אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיונם מן הציבור (רמב"ם שם הי"א). אמרינן בפרק השולח (גיטין מ"ה א') אין פודים את השבויים ביתר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם שלא יהו האויבים רודפים אחריהם לשבותם (לשון רמב"ם שם הי"ב) אלא אם כן אדם חשוב הוא כדאמרינן בהניזקין (גיטין נ"ח א' ותד"ה כל) שיפדנו ככל מה שיפסקו עליו. וכן אין לוקחים מן הגוים ספרים ותפילין ומזוזות יתר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם (שם מ"ה א'). ואין מבריחים את השבויים מפני תיקון העולם שלא יהו האויבים מכבידים עליהם את העול ומוסיפים שמירה על שמירתן (ע"פ המשך לשון הרמב"ם שם).
<h2>דף מז.</h2>
אומר הר"ר אליעזר ממי"ץ (יראים סי' קנ"ו) שאם היה עבריין במזיד באחת מכל המצוות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו דכתיב וחי אחיך עמך וכתיב מאחד אחיך וכיון שעבר במזיד יצא מכלל האחוה עד שילקה דתניא בפרק אלו הן הלוקין (מכות כ"ג א') ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך אבל קודם לכן אינו אחיך ואע"ג דתניא בפרק שני דע"ז (כ"ו ב') לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד דוקא לענין אבדה נתרבה להחזיר לו את אשר לו ואין ללמוד ליתן לו משל אחרים, ומה שמשמע בפרק השולח (גיטין מ"ז א') שרבי אמי היה רוצה לפדות משומד אוכל נבילות לתיאבון לפנים משורת הדין היה עושה. וגם ברבית נמי היה אוסר להלוותו אבל המשומד להכעיס מותר להלוותו ברבית שהרי גבי רבית כתיב אחוה כי ימוך אחיך וגומר אל תקח מאתו נשך ותרבית, והא דאמרינן בסנהדרין (מ"ד א') [חטא ישראל] אע"פ שחטא ישראל הוא דוקא לענין דברים דלא כתיב בהו אחוה כגון לענין קידושין וגיטין כדאיתא ביבמות פרק קמא (ט"ז ב') גוי שקדש בזמן הזה חוששים לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא בא ע"ד כא"ן דברי"ו. ואני מביא ראיה עוד להתיר דאמר בירושלמי (ע"ז דף ל"ד א') כותאי דקיסרי קלקלו במעשיהם והתירו להלוותם בריבית שתחילה היו מוחזקים בגירי אמת (וכ"ה בע"ז כ"ו ב' תד"ה אני). והרב רבי שמואל ברבי שלמה אוסר להלוות למשומד ברבית משום לפני עור לא תתן מכשול [שהוא אסור ללוות בריבית].
<h2>דף סא.</h2>
אמרינן בפרק הניזקין אין ממחין ביד עניי גוים בלקט ובשכחה ובפאה מפני דרכי שלום ומפרנסים עניי גוים ומבקרים חוליהם וקוברים מתיהם מפני דרכי שלום.
